בחברות טכנולוגיות, עשוי מתן רשיון אקסקלוסיבי לשימוש בטכנולוגיה להוות קו פרשת מים בין מינוף נכסי החברה ו- exit מוצלח, לבין פירוק דה פקטו של החברה מנכסיה. זאת במיוחד כאשר מדובר בטכנולוגיית הליבה של החברה (בהבדל ממצבים שבהם ניתן הרשיון  רק לאפליקציות משניות או לטכנולוגיה שיש עניין במינופה בנפרד, כדוגמת spin- off), שאז  הענקת זכויות לניצולה הבלעדי כ"מנהג בעלים", על ידי גורם אחר, עשויה לדמות לעיסקה של מכירת נכסי החברה.

אכן, לא בכדי נכלל נושא הענקת  רשיון בלעדי בקניין הרוחני ברשימת הנושאים שאותם צריכים מועצת המנהלים ובעלי המניות של החברה לאשר ברוב מיוחד,

וכן מוגדר כמעט תמיד במסמכי ההתאגדות של החברה כאירוע של "פירוק" (Deemed Liquidation)  המהווה טריגר להפעלת הזכויות העדיפות של בעלי מניות בכורה (למשל זכויות  liquidation preferences).                             אצל אחד מלקוחותינו התקבלה הצעה

של חברת  ענק לקבל רשיון בלעדי להמשיך בפיתוח המוצר של החברה, ואחר כך לשווקו ולמכרו - ברגשות מעורבים. יו"ר מועצת המנהלים סבר שמדובר בהזדמנות פנטנסטית ואילו המנכ"ל שאל עצמו מה יישאר לו לעשות ב"יום שאחרי".
שניהם צדקו: צדק הדירקטור שעיסקת רשיון בלעדי כזו עשויה להוות הזדמנות ייחודית להביא את הטכנולוגיה לשוק על ידי שחקן מוביל אשר סיכוייו להבטיח את הפצתה ואת הצלחתה גדולים לעין ערוך משל החברה עצמה או משל שחקנים אחרים. פעמים רבות עיסקה כזו מהווה גם שלב בדרך לרכישה קרובה. מאידך, צדק גם המנכ"ל, שעיסקה כזו עלולה להביא את החברה למצב שבו היא תאבד שליטה בהמשך הפיתוח הטכנולוגי והעסקי, או שתהפוך "בת ערובה" בידי שחקן אשר שיקוליו המסחריים ומטרותיו שונים מאד ממטרותיו העסקיות של מעניק הרשיון.
המצב האחרון הוא הרה אסון במיוחד משום שבדרך כלל התימחור של עיסקת רשיון בלעדי אינו ממקסם את ערכה הכלכלי של הטכנולוגיה כמו תמחור של עיסקת מכירה קלאסית: כאשר חברות גדולות (כ-, Johnson & Johnson  Intel, Samsung   ודומותיהן, אך גם חברות מן השורה השניה והשלישית)  מבקשות לקבל רשיון בלעדי מחברה טכנולוגית קטנה או בינונית, הן  מזכירות קצת את הבדיחה לגבי ההבדל בין involvement ל – commitment: מצד אחד הן מעונינות לקבל גישה חפשית ונוחה לטכנולוגיה, תוך השגת יתרון תחרותי מול מתחרותיהן (ועל כן דורשות בלעדיות), אך מצד שני, הן לא בהכרח מעוניינות להתחייב לטכנולוגיה הזו כטכנולוגיה המובילה או הבלעדית שלהם, ולכן בדרך כלל אינן מוכנות, לפחות בשלב הראשון, לבצע רכישה מלאה שלה ולשלם את מלוא התמורה שהיתה משתלמת עבור רכישה קלאסית. כך, עיקר התמורה בעסקאות כאלה נשען דרך כלל על תמלוגים או תשלומים דומים, עתידיים, הנגזרים מרווחיו של מקבל הרשיון, דהיינו –   ממידת ההצלחה שלו, אשר היא, בתורה, נגזרת כמובן  מגורמים או שיקולים שלגביהם אין למעניק הרשיון כל שליטה.
 
על כן, כמובן, ניצול ההזדמנות הגלומה בעיסקה כזו מבלי להיכשל בהפיכתה ל"מכירה בקטן" של הטכנולוגיה תלויה בבנייה נכונה ומושכלת של העיסקה. אסטרטגיה נכונה בהקשר זה היא קריטית.

אז- כיצד לעשות זאת "נכון"?

אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בהקשר זה הינו הנצחת התלות של מקבל הרשיון בחברה מעניקת הרשיון, כך שגם בשלבים עתידיים של פיתוח הטכנולוגיה וניצולה, ימשיך מקבל הרשיון "לרוץ על ה- treadmill" של החברה מעניקת הרשיון ויהיה מוכרח להמשיך לשלם לה באופן סביר ואף אולי לבצע רכישה מלאה שלה.
בארוחת ערב חגיגית לציון עסקת רכישה גדולה שנעשתה בארץ, סיפר לי בכיר בחברה הרוכשת  כי אחד הדברים שהטרידו אותו מאד והניעו אותו להיכנס לעסקת הרכש היה המעורבות העמוקה של החברה הנרכשת  בהמשך הליכי הפיתוח של הטכנולוגיה שלה נתנה רשיון, תוך שמירת בעלותה בפיתוחים שלה. הדבר "לכלך" את זכויות הקניין הרוחני של החברה הרוכשת בקשר לטכנולוגיה כך שכאשר רצתה למצות את הטכנולוגיה במלואה, חששה שתמצא עצמה לכודה ברשת של תלות בזכויותיה של החברה הנרכשת, שעליהן תצטרך לשלם, וככל הנראה - ביוקר. 

חברות ישראליות טועות לעיתים בהקשר זה ומאפשרות למקבל הרשיון להמשיך ולפתח את הטכנולוגיה בעצמו בלי להתחייב לרכוש שירות ממעניק הרשיון. חברות ישראליות סבורות לעיתים כי פיתוח הטכנולוגיה בקווים מקבילים שאינם נפגשים (מחד – על ידן, ומאידך- על ידי מקבל הרשיון), יביא לכך שמקבל הרשיון "ייתקע"  ויצטרך לחזור אליהן בסוף היום לרכישת רשיון נוסף לפיתוחיהן העתידיים. בפועל, תוצאתו של מצב זה בדרך כלל עלולה להיות הפוכה: שהמשך הפיתוח נעשה בתנאים של "חדר נקי" מבחינת מקבל הרשיון, בכיוונים המתאימים לו, תוך שהוא מבטיח לעצמו בעלות מלאה בפיתוחיו ומתרחק ממעניק הרשיון ומזכויותיו. בעוד מספר שלבים תהיה בידו טכנולוגיה שאולי נשענת על הטכנולוגיה המקורית, אך אולי כבר רחוקה ממנה, בעלת סיגמנטים עצמאיים, שכולם בבעלותו. ככל שיתקדם, הערך של הטכנולוגיה המקורית נשוא הרשיון שקבל, עלול ללכת ולפחות.

נושא קריטי נוסף בהתווית אסטרטגייה של עיסקת רשיון בלעדי, הוא שמירה על חופש הפעולה של החברה מעניקת הרשיון, אשר יאפשר לה  להמשיך לשלוט בטכנולוגיה ולנצלה, וזאת גם במקרה שההצלחה לה פיללה מעיסקת הרשיון לא תתגשם.
בהקשר זה  יש לנסות ולהגביל את הרשיון הבלעדי במספר היבטים: 

• הגבלת הבלעדיות לתחום עיסוק או לאפליקציה מסויימים ומגודרים בלבד. הדבר יאפשר לחברה מעניקת הרשיון להמשיך פעילות בתחומים/ אפליקציות אחרים במקביל, ולמקסם את ערך הטכנולוגיה;
  
• קביעת דרכי יציאה: התליית המשך קיום הבלעדיות, או עצם קיומו של הרשיון, בתנאי סף כמכירת כמויות מינימום, או כהכנסת סכום מינימום של תגמולים, או בקיום אבני דרך עסקיות משמעותיות אחרות, מבטיחה כי במידה ומקבל הרשיון לא ישכיל לנצל את הפוטנציאל הגלום בטכנולוגיה, תוכל בעלת הטכנולוגיה להחזיר לידיה את הזכויות לנצלה. בדרך זו גם קטן הסיכון כי מקבל הרשיון ישתמש ברשיון רק לצורך הקפאת השימוש בטכנולוגיה(“Shelving”) וקידום טכנולוגיות אחרות על פניה (דבר שמקבל רשיון מתוחכם עשוי בהחלט לרצות בו).
  
• קבלת רשיון חוזר בפיתוחים אשר מקבל הרשיון מפתח ואשר שייכים לו, על מנת למנוע מצב אבסורדי שבו מקבל הרישון, אשר זכה בבעלות על פיתוחים מסויימים בזכות הגישה שהעניק לו הרשיון לטכנולוגיה, יוכל לחסום את החברה מעניקת הרשיון מלהשתמש באופן חפשי בטכנולוגיה שלה, במיוחד בתחומים שמחוץ לתחום הרשיון. חסינות כזו שיקנה הרשיון החוזר, תבטיח חופש פעולה חיוני.
  
• שמירת השליטה בפורטפוליו הפטנטים וזכויות הקניין הרוחני האחרות:   במקרים רבים נתקלנו בדרישה של החברה מקבלת הרשיון לנהל בעצמה את  פורטפוליו הקניין הרוחני הרלוונטי לטכנולוגיה המורשית, אשר הינו בבעלות ופיקוח החברה מעניקת הרשיון. כניעה לדרישה כזו תשלול מן החברה את האפשרות לנהל את הפורטפוליו שלה לפי מיטב שיקול דעתה, ואף תחשוף פורטפוליו זה לניהול על פי שיקולים זרים שאינם לטובת החברה אלא לטובת מקבל הרישיון, לרבות שיקולים שתכליתם מציאת הדרך לעקוף פטנטים של מעניקת הרשיון, ולהימנע מן הצורך לקבל רשיון ולשלם עבורו, או להגיש פטנטים שתכליתם לחסום את החברה מעניקת הרשיון  עצמה מפני שימוש בו.  
  

לסיכום– הענקת רשיון בלעדי צריך שתיעשה מתוך תכנון אסטרטגי שיוביל  בסוף היום למיקסום הערך של הטכנולוגיה, עבור ובתוך, החברה שהגתה אותה.  אז תוכל מועצת המנהלים לאשר אותה בלב שקט ברוב הנדרש.