שונים, אך דומים: שוני ושונות בספרות הילדים לגיל הרך
רננה גרין-שוקרון – ראש המרכז לספרות ילדים במכללת דוד ילין

"קריאתו של הילד הקטן זורעת בקרבו זרעים להבנת הספרות והעולם הנמצא בספרים ומחוץ לספרים. הקריאה בספר מרחיבה את עולמו ולעיתים מאירה – בבלי דעת – את חייו שלו והיא מאשרת את קיום עולמו שלו" (גולדברג, 1987, 64).
ספרות הילדים, לדבריה של לאה גולדברג המשוררת, מסייעת לילד להכיר את העולם בו הוא חי, ומרחיבה את תחום מחייתו אל מעבר לסביבתו הקרובה והמיידית. כך, פוגש הילד בספרים דמויות הדומות לו במאפיינים רבים, אך גם דמויות השונות ממנו. הילד האגוצנטרי מטיבו, המשליך את נקודת מבטו על סובביו, מרחיב באמצעות הספרים גם את ההבנה החברתית שלו ולומד שיש דומים לו ויש שונים ממנו, שכל אחד הוא יחיד ומיוחד ושגם השונים ממנו חולקים איתו תכונות משותפות וזכאים למקום שווה בחברה. כמו כן הוא לומד שלאחר יש נקודת מבט ורגשות משלו. כל אלה מסייעים לו לבחון את עצמו ואת מקומו.
המפגש עם השונות, המגוון והשונים מתרחש בספרות לגיל הרך בהקשרים שונים:

היכרות עם ילדים מתרבויות שונות – ספרים המספרים על ילדים שחיים בארצות אחרות, מלווים באיורים או בצילומים, כמו בסדרת הספרים משנות הששים, בה התגייסו הסופרת אסטריד לינדגרן וכותבים אחרים לספר על ילדים בעולם עפ"י צילומיה של חנה ריבקין-בריק (כגון: "נוריקו סאן הילדה מיפן", ספרית פועלים, 1960). גם כיום יוצאים ספרים דומים כמו "מהביר הילד מהודו" (זלוף, ספר לכל, 2003). ספרים אלה מציגים ילדים בסביבת חייהם, על בתי המגורים הייחודיים להם, לשונם, בגדיהם ומשחקיהם, ומבקשים להראות שעל אף המאפיינים החיצוניים השונים, ילדים הם ילדים ורב המשותף ביניהם לעומת המפריד. כל הילדים אוהבים לשחק, רוצים להיות גדולים, לפעמים שומעים בקול הוריהם ולעיתים ממרים את פיהם, יש להם תחביבים וכו'.
בסדרת "ילדים בישראל" המיועדת לילדי בית הספר היסודי, משתמשת עמלה עינת בפורמט דומה, ומפגישה את ילדי מדינת ישראל של ימינו עם ילדים המשתייכים לקבוצות מיעוט בחברה הישראלית, כמו שמוליק הילד החרדי מבני ברק, זינב הילדה מן השבטים הבדווים הלא מוכרים, גילה מילדי הכושים העבריים ואמני – הילדה מן הכפר עג'ר שבגבול לבנון.
בספרים דו-לשוניים המכילים טקסט בעברית ובערבית, מפגישים המחברים תמר ורטה ועבד אל-סלאם יונס את הילדים בישראל עם רים, ילדה מן הכפר הערבי עין-חוד, ועם יוסף, ילד שגר במחנה פליטים. גם הם מוצגים על רקע משפחתם ותחביביהם – צילום, ציור, גידול בעלי חיים ורכיבה על אופניים.

עולים – החברה הישראלית כוללת עולים מארצות שונות וילדיהם משתלבים בגני הילדים ובמערכת החינוך ומזמנים לילידי הארץ מפגש בלתי אמצעי עם דוברי שפות שונות, בעלי צבע עור שונה ומנהגים מגוונים. סיפורים על עולים מנסים לגשר על הבדלי שפה ותרבות ולעודד את הילדים ה"צברים" לקבל את הילדים החדשים ולהבין את קשייהם. כך לדוגמה, בספר "ניקה שתיקה" (אורגד, הקיבוץ המאוחד, 1996) שבמרכזו ילדת גן עולה מרוסיה שאינה יודעת עברית, ובספר "ילד של שוקולד" (כהן, 1998) שבו גננת המנסה לרכך את רתיעתם של ילדי הגן מילד בעל צבע עור "מלוכלך".

גם ילדים שנולדו בארץ יכולים להיתפס כבעלי שונות וייחוד אם הם באים ממשפחה המתייחדת במרכיביה לעומת מבנה המשפחה המסורתי. חגים ומסיבות בגן עשויים להבליט את בני המשפחה החדשה או את היעדר אחת הדמויות המסורתיות ולעורר שאלות ותגובות בקרב הילדים. יהודה אטלס בספרו "כל אחד והמשפחה שלו" ומקדה בן-נאה בספרה "שני אבאים" מתארים סוגי משפחות שונות כנורמטיביות ומדגישים שהעיקר בכל משפחה הוא היותו של הילד אהוב.סילביה נורמן אף מסבירה לילדים הרכים במילים פשוטות כיצד באים ילדים לעולם כשלאמא אין בן זוג, בספרה "לתומר יש אמא". לספרים אלה ניתן להוסיף את הספרים הרבים המתארים ילדים שהוריהם התגרשו, ילדים מאומצים, ילדים למשפחות חד-הוריות וילדים שאחד מהוריהם נפטר ממחלה או נהרג בתאונה או במסגרת שירות צבאי.

ספרים בעלי אופי דידקטי נכתבים כדי לסייע בקבלתם של ילדים השונים מקבוצת הרוב בתכונה חיצונית, כגון מרכיבי משקפים, נמוכים, שמנים, ג'ינג'ים ועוד. ילדים אחרים מתוארים כבעלי קצב אישי שונה או ראייה מיוחדת של המציאות (כגון:"שנים עשר טוק טוק", בורלא, 1978). הספרים מציגים את העמדות המנוגדות של החברה: מצד אחד גישה חיובית כלפי היחיד והמיוחד שיש בה מסר של כבוד, קבלת הפרט כפי שהוא והכרה בזכויותיו ומצד שני גישה שלילית של רתיעה, דחייה ודרישה מן הפרט להשתנות ולהיות זהה לפרטים אחרים, אף שפעמים רבות אין זה ביכולתו (גרון, 2008). גם ילדים שעברו דירה והם חדשים בחברה זוכים להתייחסות כאל "אחר" שצריך להתאמץ כדי להשתלב בקבוצה קיימת. מאמץ מיוחד נדרש מילדים בעלי מוגבלויות, שהמפגש הראשוני איתם מעורר רתיעה בשל החשש מהלא-מוכר. הספר "ילדה מיוחדת" (הלמן, עם עובד, 1997) מציג ילדה בעלת לקות שמיעה, הספר "החושך לא נושך (אורגד, 2009) מפגיש ילד רואה וילד עיוור שמתיידדים ומשחקים יחד ואילו הספר "רוני צוחקת" מתאר בתמונות ובמלל ילדה רגילה במגוון פעילויות, כשרק בעמוד האחרון מתברר לקוראים שהיא יושבת בכיסא גלגלים. ישנם גם ספרים שבמרכזם ילדה בעלת תסמונת דאון ("מחפשים את אסנת", ברגמן, 1985) וילד אוטיסט ("יש לי חבר והוא אחר", 2009), המנסים ליצור בילדים יחס חיובי כלפי השונה באמצעות מתן מידע והסבר והצגת ידידות בין גיבורי הספר שהם ילדים רגילים וילדים "מיוחדים". ספרי ילדים מתארים גם ילדים שמתמודדים עם מחלות קשות ומעבירים מסר בדבר חשיבותה של חברות כמסייעת בהתמודדותו של הילד החולה.

המסר של חברות בין שונים בולט בספרים רבים לגיל הרך, בסיפורים ראליסטיים כגון: "דסטה ואני" (שמואל, 1994), "סוכת שלם" (יאיר, 1995), "בגלל אופנוע אדום" (וולמן, 1994), המספרים על חברות הנרקמת בין ילד 'צבר' לילד עולה מאתיופיה, וגם בסיפורים דמיוניים שבמרכזם בעלי חיים מואנשים (כגון "ספור על טיול של ארנב וחתול", שניר, 1986) ואף יצורים דמיוניים, כמו בספר "משהו אחר" (שבא, 1999).

המוטיב של דומים ושונים בא לידי ביטוי גם בספרים שעוסקים בדילמות של זהות עצמית ומציגים דמויות שאינן מרוצות מתכונותיהן ומבקשות להידמות לאחרים, אך מגלות בסופם של הניסיונות שמוטב להם להישאר כפי שהם ("הפיל שרצה להיות הכי", קור, 1993). כך עולות גם שאלות של יחיד מול קבוצה, אינדיבידואליות לעומת קונפורמיות וחשיבותן של תכונות פנימיות לעומת מראה חיצוני.

בסיכום, ניתן לומר שהתשובה לשאלה מיהו ה"אחר" תלויה במיקומו החברתי של השואל. ספרות הילדים מאפשרת היכרות עם האחר, התקרבות אליו והתיידדות עמו, השמעת קולו וביטוי לנקודת מבטו, וכן הכרה במגוון הפרטים המרכיבים את החברה. היכרויות אלה עשויות לתרום לשינוי הדעות הקדומות, הרתיעה וההתנשאות ולסייע ביצירת חברה סובלנית, מתחשבת ותומכת (גרין-שוקרון, 2006).

ביבליוגרפיה
גולדברג, לאה (1987) בין סופר ילדים לקוראיו. תל אביב: ספרית פועלים.
גרון, רבקה (2008) "כל אחד יחיד ומיוחד – קבלת האדם באשר הוא: השתקפות הנושא בספרות ילדים ונוער. עיונים בספרות ילדים 18, 18-28
גרין-שוקרון, רננה (2006) "להשמיע את קולו של האחר". ספרות ילדים ונוער 124, 18-21.


[email protected] ,02-6558140/1 , המעגל 7, בית הכרם, ירושלים